ידועה תופעת ה'בייבי בום' – גל ילודה מוגבר – שמתרחשת פעמים רבות בשנים שאחרי מלחמה.
הדוגמה הבולטת ביותר היא העלייה המשמעותית בילודה במדינות רבות לאחר מלחמת העולם השנייה, תופעה שמוכרת גם ממלחמות קודמות בארץ. אחד ההסברים לכך הוא תגובה ללחץ, לצד שהייה ממושכת בבית. יש המסבירים כי ריבוי הלידות מהווה דרך להתמודד עם החרדה מהמוות המתגבר בזמן מלחמה.
אולם בישראל, בעיצומה של מלחמת "חרבות ברזל", כבר מדווחים מרכזים רפואיים ברחבי הארץ על מספר לידות חריג בגובהו. לא מעט זוגות שילדו במהלך הלחימה סיפרו כי דווקא המלחמה והחללים הרבים הי"ד, הגבירו אצלם את הרצון להוסיף חיים בעולם, כתגובה למוות ולשכול.
במבט מעמיק יותר, מתגלה מימד ייחודי בעם ישראל, החורג מההסברים הפסיכולוגיים והחברתיים הרגילים. אהבת החיים אצלנו היא חלק מתפיסת עולם כוללת ושורשית. ריבוי הילודה אינו רק תגובה אינסטינקטיבית למצוקה, אלא ביטוי עמוק של אמונה, תקווה ונאמנות לערכים הנצחיים שלנו.
העם היהודי נושא בגישה חיובית יוצאת דופן כלפי החיים והמשכיותם, גישה המושרשת במצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו", המדגישה את הברכה שבהבאת חיים לעולם.
מושרש בעם היהודי, גם אצל יהודים שאינם אומרים זאת במפורש, החזון של התורה שהעולם הולך ומשתפר לקראת תיקונו המלא. מדובר בגישה של אמונה מתמשכת בטוב, בניגוד לגישות פסימיות הרואות בחיים מאבק מתמשך, ומטילות ספק בטוב האנושי ובעתיד האנושות.
מי שמאמין שהעולם טוב והוא הולך ומשתפר, נותן ביטוי לאמונה זו בהוספת חיים. הרצון ללדת ולהתרבות, גם בתקופות קשות, מבטא את האמונה בבניית עתיד טוב יותר.
השבת נקרא בפרשת שמות כי כבר בפעם הראשונה שעם ישראל מתמודד עם סבל וקושי, בשעבוד מצרים, נאמר: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" (שמות א', יב). שורש התופעה נעוץ בהבטחה אלוקית החוזרת על עצמה פעמים רבות בתורה: "וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם" (בראשית כב, יז). וכדברי המדרש שמדובר בהבטחה גם לדורות הבאים: "רוח הקודש מבשרתן: כן ירבה וכן יפרוץ!" (שמות רבה א', יא).
הפלא הזה נמשך גם בזמננו. קיימת משוואה סוציולוגית מקובלת לפיה ככל שרמת ההשכלה עולה, כך שיעור הילודה יורד. כך מוסברת הירידה בילודה בחברות מערביות רבות וגם במגזר הערבי בישראל. אולם מדינת ישראל, שהיא מתקדמת, טכנולוגית ומשכילה, שומרת על שיעור ילודה גבוה ואף עולה!
גישה זו מתבטאת גם בגישה הישראלית לטיפולי פוריות. מדינת ישראל מובילה עולמית בתחום זה ומממנת טיפולים נרחבים במערכת הבריאות הציבורית, הרבה מעבר למקובל במדינות העולם, מתוך הכרה עמוקה בקדושת החיים ובחשיבות המשפחה.
זכיתי ללוות זוגות רבים המתמודדים עם קשיי פוריות, יחד עם ידידיי בצוות המופלא של מכון פוע"ה. בכל שנה ביום רביעי, פרשת שמות מציינים במכון את החשיבות בהתעסקות של הוספת חיים. הערב יתקיים כנס שנתי "לראות את הנולד" החוגג השנה חצי יובל לעשיה המבורכת בשילוב בין רפואה להלכה בתחומי פוריות וילודה.
במצבים מורכבים אלו, אנו מנסים להקשיב, לעודד, להתפלל, לתת תקווה ולהעניק הכוונה מקצועית. אני מתפעל בכל פעם מחדש מהרצון העמוק והמהותי כל כך להביא חיים לעולם, גם אצל משפחות שכבר התברכו בארבעה וחמישה ילדים.
מי שמכיר את הסיפור של ישראל, מבין היטב את ההבדל הזה. "כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיּוֹת הָעִבְרִיּוֹת, כִּי חָיוֹת הֵנָּה" (שמות א, יט). ישנו כוח חיים עצום ומלא חיוניות בנשות ישראל, כוח שבוחר בחיים, מאמין בטוב ורואה עתיד מבורך.
הערך האינסופי שהעם היהודי מעניק לחיים מתבטא בכך שההתייחסות אינה רק לכמות האוכלוסייה, אלא גם לערך הייחודי של כל פרט ופרט. הדבר נרמז בדימוי עם ישראל לכוכבים: כפי שכל כוכב הוא ייחודי ובעל אור עצמאי, כך "יש משמעות עצמאית לכל יחיד. כל אחד הוא עולם בפני עצמו, ויש לו ערך משלו" (רש"ר הירש דברים א, י). לצערנו, במלחמה מורגש איך אנחנו רואים בכל אחד עולם ומלואו, וכואבים על כל חייל וחייל שנופל, גם כשהצלחנו באותו יום לחסל עשרות מחבלים.
"וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר" (הושע ב, א). דווקא ברגעי כאב ומשבר, עם ישראל בוחר לחיות ולהחיות, מתוך אמונה עמוקה בטוב שבחיים ובקדושתם.
הרב יוני דון-יחייא, יועץ ופוסק באגף קדושת החיים מבית מכון פוע"ה, רב מושב הזורעים ור"מ בישיבת טפחות
